החלטה בתיק עמ"ת 20353-07-11

כנגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, 3 עבירות של התפרצות לבית דירה, גניבה, גרימת היזק בזדון והסתייעות ברכב לביצוע פשע בצוותא. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 30/4/11 הגיע ביחד עם אחר לבית דירות באשקלון, שם התפרץ לבניין מגג הבית ומשם השתלשל לדירתם של המתלוננת המתגוררת בדירה מס' 23, ומדירתה התפרץ לדירתו של מתלונן נוסף המתגורר בסמוך אליה - בדירה מס' 21. מתוך הדירה האחרונה הנ"ל, גנבו העורר ושותפו, לכאורה, רכוש רב בשווי כולל של כ- 100,000 ש"ח.

יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו ובימ"ש השלום (כב' השופט באומגרט) קבע, לאחר שקיבל תסקירים בעניינו של העורר, כי החלופה שהוצעה אינה עונה על מטרות המעצר ולפיכך, הורה על מעצרו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפני המופנה בעיקרו כנגד הקביעה כי קמה עילת מעצר וכנגד דחיית החלופה המוצעת.

אשר לעילת המעצר - הרי שנוכח הפסיקה האחרונה של ביהמ"ש העליון, לא ניתן לומר כי לא קיימת עילת מעצר. הדבר בא לידי ביטוי בפסיקה ענפה ובין היתר, בבש"פ 45/10 (מיום 8/1/10) שם קבע כב' השופט עמית:

" הפסיקה הכירה בכך שגם עבירות רכוש נמנות עם העבירות שעלולות לסכן בטחון האדם ואת בטחון הציבור, מקום בו העבירות מבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, תוך התארגנות מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים...

כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות... חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו, שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש... אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".

ובענייננו, עיון בתמונות של הדירה כפי שהיא נותרה לאחר שהעורר ושותפו, לכאורה, "ביקרו" בה, מבטא כאלף מילים את האמור בהחלטת ביהמ"ש העליון המצוטטת לעיל.

העבירה שבפנינו, של התפרצות לבתי דירות, יש בה מסוכנות אינהרנטית, היא פוגעת בבטחון האישי של כל אחד ואחד מהציבור. העבירות בוצעו לאחר תכנון מוקדם, לאחר קשירת קשר, ובהחלט בתחכום. העורר ושותפו, לכאורה, קשרו קשר להתפרץ לדירתו של המתלונן ולשם כך ביצעו עוד 2 התפרצויות, כדי להגיע למטרה שסימנו לעצמם. לא ניתן לומר, כפי שנטען על ידי ב"כ העורר, כי אך מזל הוביל את העורר ושותפו לדירה האמורה. הדברים בשטח, מעידים על פניו, כי לא כך הדבר.

מעבר לכך, עברו הפלילי המכביד של העורר בהחלט מלמד, על שיטתיות מבחינתו אם לא רק במקרה הנוכחי, אלא מזה שנים. מדובר בבחור בן 24, אשר כבר ביצע מספר לא מועט של עבירות רכוש, מאז שנת 2004. אך לא רק עבירות רכוש הוא מבצע, אלא גם עבירות של הפרת הוראה חוקית (4 במספר). ספק אם ניתן לתת אמון באדם המבצע כל כך הרבה עבירות של הפרת הוראה חוקית בתקופה כה קצרה. לעניין זה ניתן לראות את האמור בבש"פ 2737/10 (כב' השופט דנציגר, מיום 15/4/10), שם קבע, כי עבר פלילי יכול להקנות אותו נדבך של חומרה המחזק את עילת המסוכנות לציבור.

שירות המבחן הגיש בעניינו של העורר שתי תסקירים כאשר בראשון מפורטים נסיבות חייו של העורר ומדוע הגיע שירות המבחן למסקנה, כי ישנה רמת סיכון גבוהה, במידה וישוחרר, כי שוב יתנהג בצורה פורצת גבולות בעתיד. יש לציין, כי העורר לא שיתף פעולה עם שירות המבחן וכי בעת שנעצר היה בתקופת פיקוח של שירות המבחן, במקביל לתקופת מאסר שריצה במסגרת עבודות שירות.

אכן, שירות המבחן התייחס לערבים שהציע העורר בתסקירו השני והתרשם מהם לטובה. אולם, לא ניתן להתעלם מהאמור בתסקיר הראשון באשר לאמון אשר ניתן, או מוטב לומר לא ניתן, ליתן בעורר עצמו. לאורך שנים, לא הצליחו בני משפחתו של העורר להשפיע עליו ולהציב לו גבולות להתנהגותו ועל כן, רשאי היה ביהמ"ש להגיע למסקנה שלא יוכלו לעשות כן גם בעתיד. מי שלחובתו, חרף גילו הצעיר, שורה ארוכה של עבירות כמו זו של העורר, מצביע על כך שמורא הדין אין עליו. כידוע, שחרורו של אדם לחלופת מעצר מבוססת על יכולת לתת בו אמון ובמקרה שבפנינו, לא ניתן לתת אמון בעורר, כי לא יפר את תנאי השחרור אפילו אם יהיה נתון באיזוק אלקטרוני.

בנסיבות אלה הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: טובה שרגא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: